| ג'יין נישאת לרוברט, רופא ילדים, שמצפה ממנה להיות אישה בסגנון שרואים כיום בסרטוני פרסומת מאותה תקופה: עקרת בית שמעסיקה את עצמה בפעילויות התנדבותיות בקהילה, לא משפילה את בעלה בכך שהיא יוצאת לעבוד, "לכל החברים שלו בראלי היו נשים שחיכו להם בבית בערב, רחוצות ומסורקות, עם ארוחת ערב על השולחן", וכן, מישהי שגם לא מתלהבת מדי במיטה: "אתמול בלילה הוא אמר שנראה שאני נהנית כמעט יותר מדי"… אישה "נורמלית", לפי אמות המידה המקובלות שבעלה של ג'יין מייצג, אמורה להתמקד בעיצוב הבית שלה, ולא למצוא סיפוק בעבודתה כעובדת סוציאלית שעוסקת בבעיותיהם של אנשים זרים | פרשה היסטורית אמיתית ובלתי נתפסת זוכה לתיאור ספרותי לראשונה ברומן זה, אשר מתאר את מאבקן של אלפי נשים לעצמאות, מנקודת מבטן של שתי צעירות, מטפלת ומטופלת |
|---|---|
| לאורך כל הסיפור היא מצליחה להראות לא רק את עולמן הפנימי המורכב, אלא גם את התקופה השונה כל כך מימינו | דיאן צ'מברליין ביססה את ספרה על מקרים שארעו עדויות של קורבנות העיקור ניתן לראות |
ג'יין בעלת חוש צדק מפותח, לב רך ואוהד ונפש חופשיה.
2| לכאורה, אנחנו יכולים לנשום לרווחה | הספר מרתק, מרגש, נוגע ללב, מעורר מחשבות ולא עוזב את הקורא הרבה אחרי שהגיע לדף האחרון בספר |
|---|---|
| השנה היא 1960 ג'יין וד"ר רוברט פורסטר נשואים טריים אחרי ירח דבש נפלא | האם תעשה ג'יין שקר בנפשה ותפעל על פי ההנחיות המחמירות של העובדת הסוציאלית שאותה היא אמורה להחליף? היא נפגעת כשהוא מתייחס בחוסר רצון ובחוסר ענין להחלטתה לעבוד, אך מעדיפה לטאטא את תחושותיה אל מתחת לשטיח |
כשברווחה מבינים שאייבי נכנסה להריון הם מקדמים את האישורים לעיקורה במהירות שיא, ג'יין לא עומדת בלחצים ושולחת את בקשת האישור והאישור לעיקור מתקבל ללא שום בעיות.