| השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא" | כיון, שאנחנו סוברים שצריך את שני החלקים בעבודת ה', החלק הפנימי וכן החלק החיצוני |
|---|---|
| בשמות פרק ל"ד פס' כ"ג כתוב: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל" | כפי שביארנו, שהעניין של ששון זהו דבר פנימי, זהו עניין של הרגשת הלב |
ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש".
21| המין ששון, בא לר' אבהו ומנסה להוכיח לו שצריך רק לקיים את התורה ברגש, במחשבה לא במעשה | כך ג"כ ר' אבהו אומר לששון, שהחיצוניות של ששון, דהיינו החיצוניות של הרגש והמחשבה |
|---|---|
| אנחנו סוברים שצריך את הרגש, המחשבה וכן ג"כ צריכים את המעשה | כפי שמובא במדרש, שלפעמים מקדים שמים לארץ ולפעמים מקדים ארץ לשמים ללמדך, ששניהם שקולים |
והתרגום לעברית: שני מינים היו, אחד היה שמו ששון, ואחד היה שמו שמחה.
| בזה מובן, למה דוקא המילה ששון, שייכת לעניין של מילה | ונלענ"ד, שלפי"ז אפשר ג"כ להבין למה דוקא אומרים את ה"שמחה וששון" ביו"ט ולא בשבת - מכיון שעניין השמחה שייך דוקא ביו"ט, יש ג"כ שמחה בשבת, אבל היא אינה מודגשת כמו ביו"ט |
|---|---|
| מה שנעשה במעשה הוא החשוב, הפנימיות פחות חשובה | נשתמש בה, כדי להתמלאות בה בתורה |
לעומתו, המין השני טען, שהחיצוניות, זה מה שחשוב.