| שני הבנים ששוחחו אתה, השתתקו כשאליינה התקרבה, ודחפו זה את זה במרפקים | הם נהדפו מהשמשה ונחתו ללא פגע על האדן המרופד |
|---|---|
| נשמע נפץ של עלים, אבל העורב התעופף בריא ושלם | אבל עכשיו, כשהציפור נעלמה, השמים נראו רגילים, כמו תמיד |
סטפן שמח שיום הלימודים עומד להסתיים.
| כשתלה את הז'קט על כתפו, הבחין בעורב שהפריע לו קודם | הבן טפח קלות על שפתיו בממחטת משי כתומה |
|---|---|
| כל החבורה כבר בטח מחכה לה במגרש החניה | אנחנו נמשיך להיות ידידים, נכון? אבל כעבור רגע נעלם החיוך של סטפן, והוא אמר בטון מרוחק, "תודה… אבל לא |
אחיו של סטפן, דיימון, מפריע לו לחיות באורח חיים שליו ושקט.
4