| לא חייתי בשלום עם הגוף, הייתי צריכה לתכנן כל דבר שאני לובשת עם בטן הריונית, והרגשתי נפוחה כל הזמן | כי כמו גשם באוקטובר כל הביטחון ירד אף 'חד בבית ספר לא ידע על קיומי הקפוצ'ון תמיד על הפרצוף כמו הציונים מצב שלי בקנטים תמיד אנטי, לא הבנתי שינוי בחשיבה שלי הפך להיות חיוני רציתי לעשות לחיים שלי פאקינג ריסטארט מבחוץ אדיש אבל מבפנים אני נקרע כל הזמן מרגיש רע- דיכאון רק מעלה פחדים לא רוצח אבל יש לי בארון מלא שלדים! אני זוכרת שנכנסתי לקיוסק לקנות משהו לשתות והרגשתי שכל החטיפים היו מאחורי קיר זכוכית: בלתי נגישים ולא רצויים |
|---|---|
| לחשוב שלא מזמן רציתי רק להיות נורמלי | למרות שראיתי את התוצאות המדהימות של אמא שלי בגמילה עדיין הייתי הכי סקפטית |
הפסקתי לאכול מתוקים, גם לא תחליפי מתוק כי שמתי לב שלמרות שזה לא סוכר, זה עדיין טעים ומגרה ולכן מעדיפה להכין לעצמי שייק בלי המתקה".
13| מרגישה הרבה יותר טוב: ירדה הנפיחות שתמיד הרגשתי בבטן | אני מרים את אחת האבנים שהוא זרק ומחכה שיתכוף שוב |
|---|---|
| אני גם יודע איך ומה לאכול מחוץ לבית ולא מרגיש שאני מאלץ את עצמי להימנע ממאכלים מסוימים" | כל הזמן אני סביב אוכל, וגם מבשלת ואופה הרבה" |
אני ממשיך לעשות עליו חיפוש, רק כדי שיבהל עוד קצת, ומידי פעם מוריד לו עוד כאפה ביחד עם "סתום תפה, בערבית.
8| סבלתי תקופה ארוכה מפריחה בזרוע שהסתברה, בדיעבד, כרגישות לגלוטן | הילדות לא דיברו איתי או שהיו מדברות אליי לא יפה |
|---|---|
| הבנזונה הקטן כמעט הוציא לי תכתף מהמקום | שם ידיים על המותן והנשק, ובקול ברור וסמכותי מסביר להם שיקשיבו לי טוב כי אני יגיד את זה רק פעם אחת |
הם מגיעים עד אלי, מתחילים לצעוק ולבכות, עושים תנועות ידיים של בקשה, מנסים להחזיק לי תיד.
18