| והרי קטע מתוכו: "…הטייס שלום רקיר עבר את מהירות הקול במטוס בוכנה | בסביבות שנת 1980, אלי שמיר צייר את "אקטיאון יוצא לציד" |
|---|---|
| ציור הנוף מגבעת שימרון, בית הקברות של נהלל, היה ביטוי בדיעבד לתחושות של אותה התקופה | כן, יצוקה בברונזה אך מפוסלת באופן שזוכר את מודל החמר שהייתה, ומשמר בה את חיות האדמה |
איך הגיע לצייר בכזו תשוקה? רגע כזה דורש חשיבה אסתטית מחדש.
| תחושה של פיסול בכתמי צבע | שוב אני מביט בציורי מצבת-הטייס של אלי שמיר ואיני יכול שלא להשוותם לציור "אי-המתים" של הצייר השווייצרי הנודע, ארנולד בקלין 5 גרסאות בין 1886-1880 : זהו האי הסלעי, הענק והקודר, המשמש בית-קברות, שבמרכזו צומחת קבוצת ברושים אפלים, ואשר אליו קרבה סירת המת |
|---|---|
| בסוף לימודיו בבצלאל הציג שמיר ציור שעלה במוחו כחזיון, כתמונה כמעט גמורה, בעקבות ביקור ברייקסמוזיאום באמסטרדם בקיץ 1980 | אני מצייר קודם כל למעגלים הקרובים אליי |
לאמור: המוזיקה, טבעה לחדול, והיא בהכרח זמנית; הראי הינו סמל לריקנות, ובציור הנוכחי לא משתקפים בו הנערה או הנוף הנכסף כי אם פרט כהה של רפת ריקה ונטולת חיים.