אלי שמיר. אלי שמיר «

והרי קטע מתוכו: "…הטייס שלום רקיר עבר את מהירות הקול במטוס בוכנה בסביבות שנת 1980, אלי שמיר צייר את "אקטיאון יוצא לציד"
ציור הנוף מגבעת שימרון, בית הקברות של נהלל, היה ביטוי בדיעבד לתחושות של אותה התקופה כן, יצוקה בברונזה אך מפוסלת באופן שזוכר את מודל החמר שהייתה, ומשמר בה את חיות האדמה

איך הגיע לצייר בכזו תשוקה? רגע כזה דורש חשיבה אסתטית מחדש.

אלי שמיר: העמק והבכא
גם כאן נפגוש רק בנשים - שתי עלמות צעירות, שאחת מהן מסרקת את חברתה
הצייר זוכה 'פרס העמק' אלי שמיר: יזרעאל זה מרכז העולם
והנה, אלי שמיר, שהוא עצמו בגר ב- 1973 קורס טייס בחיל-האוויר, כתב שיר המחבר את אסון נפילת הטייס למיתולוגיה היוונית
אלי שמיר, פרקי אב
הציור הוא גם קינה לאב האמן והדברים אותם ייצג - מרכז הציור מאכלס את עגלת-המשא, חפץ רביעי אם נרצה, המשמש כבמה יציבה וכבסיס לדמויות ולמִחבר הציורי
תחושה של פיסול בכתמי צבע שוב אני מביט בציורי מצבת-הטייס של אלי שמיר ואיני יכול שלא להשוותם לציור "אי-המתים" של הצייר השווייצרי הנודע, ארנולד בקלין 5 גרסאות בין 1886-1880 : זהו האי הסלעי, הענק והקודר, המשמש בית-קברות, שבמרכזו צומחת קבוצת ברושים אפלים, ואשר אליו קרבה סירת המת
בסוף לימודיו בבצלאל הציג שמיר ציור שעלה במוחו כחזיון, כתמונה כמעט גמורה, בעקבות ביקור ברייקסמוזיאום באמסטרדם בקיץ 1980 אני מצייר קודם כל למעגלים הקרובים אליי

לאמור: המוזיקה, טבעה לחדול, והיא בהכרח זמנית; הראי הינו סמל לריקנות, ובציור הנוכחי לא משתקפים בו הנערה או הנוף הנכסף כי אם פרט כהה של רפת ריקה ונטולת חיים.

אלי שמיר
שלושה ציוריו של שמיר רומנטיים הרבה פחות מזה של בקלין, אך עודם בסימן הקבר הנחבא בצל הברושים
אלי שמיר: ונוס אוספת בצל
היום חשובה לי גם הצלחת התלמידים שלי
אלי שמיר: ונוס אוספת בצל
בהתאם, הווריאציה האופקית של שמיר על אשת-"המעיין" של דומיניק אנגר בציור "שני מעיינות בעמק יזרעאל", 1984 : אותה עלמה שניצבה עירומה בציור המקורי של אנגר 1856-1820 והגירה מים מכדה, עוצבה עתה במאוזן ובהכפלה וללא הכד! אציין כאן כי בעוד ציור "הלידה" מסמן התחלה, ציור "שיר הערש" מרמז על סוף דעיכתו של האור, קיצו של היום וכו'