| בדרך כלל אנחנו לא פוגשים את הנבלים כשהם ילדים ונערים מתבגרים ולא חווים עימם את טראומות הילדות שלהם ואת מה שמעצב אותם כמבוגרים | זוהי בהחלט כתיבה שונה אולם בשפה ברורה ושווה לכל נפש ואפילו אעז ואומר כי מתאימה לבני הנוער בהיותה לא מפחידה מדי, כאשר האימה והפחד נמצאים מתחת למעטה הסיפור |
|---|---|
| אחרי שנתיים הוא חזר לסידני והפך לכתב חוקר, כתב פוליטי ובעל טור קבוע | מדי פעם, עם זאת, מגיע איזה סרט שסוחף אותי פנימה, מזכיר לי שעוד יש שם בחוץ מנה קטנה של פליאה, עיניים פעורות, התרגשות והפתעה |
צטניק או פרימו לוי , וקשה בכלל לסווג אותה לסוגה מסוימת.
2| האבסורד מגיע לשיאו בתיאור שירת המקהלה שבה התאמנו האסירים על האודה לשמחה מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, Alle Menschen werden Brüder, כאשר המשרפות ותאי הגזים במרחק מטרים ספורים מהם היו ניגוד גמור לרוח האדם ולמילותיו של פרידריך שילר | בצד הפחות חזק — ריבוי רמזים מטרימים מיותרים כמו "הוא לא ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יראה אותו" ופערים גדולים בין תיאורים מפורטים יתר על המידה לבין קפיצות בסיפור |
|---|---|
| תחשבו על זה, אחרי שתראו את ההצגה ירמי עמיר, מגפון | הייז אומנם אינו עושה משהו חדש, אבל הוא מציג כל מיני חידושים קטנים שהופכים את הספר למרענן |
את כל אלה הייתי מוכנה לקבל כיוון שהם תורמים לבניית דמותו של סקוט שהיא מאוד מעורפלת וחמקמקה אף שהוא זה שמספר את הסיפור, בגוף ראשון, לאורך 685 העמודים.
| זהו סיפור על נשים בודדות, שהיו מוכנות לעשות הכל בשביל אהבה ושלמו על כך בחייהן, כאשר הכירו את הגבר הלא נכון | |
|---|---|
| לבד בתיאטרון המוות, טרי הייז ספרי עליית הגג — ידיעות אחרונות — ספרי חמד תרגום: שמעון בוזגלו 685 עמודים הספר נפתח בתעלומת רצח שנראה שלא ניתן לפתור אותה — גופת אישה נמצאת באמבט חומצה בניו יורק, ללא תווי פנים או שיניים לזיהוי — אבל עד מהרה מתפתח למותחן ריגול שחולש על 10 מדינות — ערביות ומערביות כאחד | מאוד מטרידה, על פסיכופטים שמסתובבים ביננו ואנחנו לא יודעים לזהות אותם ולהיזהר מהם |
זה לא מובן מאליו שגברים הצליחו ליצור יחד יצירה שכולה אמפתיה לנשים.