| מ וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת | וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי - לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית גזוזות, מסותתות, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ ותטמא את האבן, כי החרב יועדה להרוג |
|---|---|
| לכן מצווה ה' מה לא לעשות פסלים, גם אם הם נועדו לעבודת ה', וכפי שאכן קרה בחטא העגל ומה כן לעשות מזבח אדמה פשוט, או מזבח מאבנים לא מסותתות, אשר ברור לכל שאין עובדים את המזבח עצמו אלא הוא רק מקום עבודה לדבר נעלה יותר | וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים |
לג וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב.
20| והנה אין שום סתירה בין הסיפור הכתוב כאן לסיפור אשר במשנה תורה; ושקר ענה מי שכתב כי סיפור מתן תורה והדיברות נשאר זכרו בבחינת הענין לא בבחינת המילות, כי נשארו ממנו שתי נוסחאות, כאן ובמשנה תורה כאילו לא כתב משה את הדברים, רק אחר כמה דורות נכתבו לפי המקובל פה אל פה , ושקר ענה ג"כ ביחסו הדעת הזאת לראב"ע, כי הוא לא אמר אלא כי ה' אמר עשרת הדיברות כאשר הן כתובות כאן וככה נכתבו על הלוחות | לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אותי, את דמותי, אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם |
|---|---|
| {פ} ז זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ | וראב"ע בביאורו הקצר על פסוק וירד משה אל העם ויאמר אליהם הביא פסוק אנכי עומד לראיה כי משה ואהרן היו לפנים מהגבול בשעת מתן תורה, וזה מתנגד למה שפירש על פסוק זה בס' דברים, ודבריו האחרונים נראין לי עיקר ולא הראשונים |
וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת במדרגות אלא בכבש משופע עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ כדי שלא תראה ערוותך כאשר תצטרך לפסוע פסיעה גדולה ממדרגה למדרגה עָלָיו".
18| כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" | והנה רז"ל תירצו ואמרו ברכות ז' ע"א כי פקידת עון אבות על בנים היא כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם, ודברי יחזקאל הם כשאין אוחזין מעשי אבותיהם; ועדיין יש לשאול: כשאוחזין מעשי אבותיהם יענישם האל יותר מכדי רשעתם או לא? גם הראב"ע הדביק השם הזה לאנכי באמרו: וטעם זה הדיבור שיאמין ותהיה אמונת לבו בלי ספק כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא הוא לבדו אלהיו |
|---|---|
| והמעמר אומר כי פוקד עון אבות על בנים, הוא שבניו ובני בניו, ואם גם דור רביעי יראה, ימותו כולם ועיניו רואות; אבל משמעות הכתוב איננה שימותו, אלא שיקבלו עונש, ואם כדברי היה הכתוב אומר כמו ערירים ימותו, אבל פוקד עון אבות על בנים משמע בלא ספק שהכוונה על עונש הבנים, לא על עונש אבות | והנה ידידי החכם י' ש' ריגיו נ"י אומר כי אף אם יקרה לפעמים לאיזו סיבה פרטית שהצדיק יאבד בצדקו בעבור רוע מעללי אחרים, עוד לא ייתכן בשביל כן לייחס לאלהי עולם אשר כל דרכיו משפט צדק מידה וו שיעניש תמיד הבנים בעבור חטאת אבותיהם וכו' ואני אומר כי החילוק הזה בין תדיר לשאינו תדיר אינו אלא תנחומין של הבל, ואם נניח שיקרה לפעמים עוול בעולם שיהיה צדיק אובד בצדקו, אף לא יהיה זה אלא אתת לאלף שנים, כבר כפרנו בהשגחה, שאם יש אלהים שופטים בארץ, לא ייבצר ממנו לעשות משפט גם בפעם ההיא |
ואם היא עוול בעינינו, אין הענין כן באמת, כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה, כמו שכתבתי למעלה.
6